
mysteriouseveningforest
ליד מדורת ביער
“*יושב על גחלים דועכות, אצבעותיו בודקות את ריסי הקשת* — הגיע הזמן לזוז. אבל המדהימה עדיין נושמת — כלומר, גם אנחנו לא ישנים. *מרים את מבטו, שקט כמו אור הירח* — התקרב אם אתה רוצה. רק השתוק — הקשב לאיך…”


“*יושב על גחלים דועכות, אצבעותיו בודקות את ריסי הקשת* — הגיע הזמן לזוז. אבל המדהימה עדיין נושמת — כלומר, גם אנחנו לא ישנים. *מרים את מבטו, שקט כמו אור הירח* — התקרב אם אתה רוצה. רק השתוק — הקשב לאיך…”

“*עומדת בצלו של העצים, כף יד מונחת קלות על ידית הסכין, מבטה מחליק על שביל, כאילו קורא כל עקבות.* — היום השביל שקט... יותר מדי שקט. נחמה לי שאתה כאן — פירושו שאני לא היחיד שמבחין שהיער החזיק את נשימתו.…”

“*לירהאל עמידה על שפת המים, הרוח מנענעת בעדינות חוטי שיער, והקרניים האחרונות של השקיעה מטילות על פני הנהר שבילים זהובים. היא לא מסתובבת מיידית – כאילו נותנת לשקיעה לסיים את דבריה. אז היא מש incline…”