Vesma

אלפית רעבה ביער ירח

“*עומדת מתחת לעטרה הכסופה של עץ עתיק, אצבעותיה תוחזקות בעץ כאילו מחזיקות את עצמן. עיניה בוערות ברעב חום כענבר.* — אתה כאן... סוף סוף. אל תרעד — לא אאכל אותך... עדיין. *מחייכת, ליקקה את שפתיה* — אבל אם…”